אָדָם קַדְמוֹן
אדם קדמון
אדם קדמון הוא התצורה הקדמונית של האור האלוקי — לא איש, אלא סדר, שבו כל מה שעתיד להתגלות אצור בכוח כולל. זהו המבנה הראשון העולה לאחר הtzimtzum, ובמשך אלפי שנים הייתה זו תוכנית הבריאה היחידה שניתנה לנו. עמוד זה מציג את מה שהמפה הקלאסית אומרת, ואחר כך את מה שהיא משאירה בלא שרטוט.
בפסקה אחת
"אדם" מלשון אֲדַמֶּה לעליון, דמיון למה שלמעלה; "קדמון" מלשון קדימה במעלה, לא בזמן. אין אפוא השם טוען לא לגוף ולא לאדם ראשון. הוא נותן שם לסדר הדומה למה שמעליו וקודם לכל מה שתחתיו. אדם קדמון הוא partzuf — תצורה שלמה, עשר sefirot בתוך עשר, ראש וגוף ואיברים — והוא הדרגה שממנה נפרשים ארבעת העולמות בhishtalshelut.
01 — מהיכן הוא בא
מן האינסוף אל הארכיטקטורה המבוססת
אדם קדמון אינו ההתחלה. שלוש תנועות קודמות לו, והסדר הקלאסי של כל ארבעתן הוא של האריז"ל, לא של אתר זה.
-
I
אין סוף אֵין סוֹף
האינסוף בלא גבול ובלא הגדרה. אין מעלה ואין מטה, אין משפיע ואין מקבל — ולפיכך בדרגה זו אין כלל זכר ונקבה. כל הבחנה שלאחר מכן קיימת רק בתוך לבושי הגילוי.
מקור: לרחל אמנו
- II
-
III
הקו קַו
אל תוך אותו חלל נמשך קו אחד של אור. כל מה שעתיד להתגלות אי פעם בכל שלשלת העולמות אצור עתה בתוך חוט אחד.
מקור: לרחל אמנו
-
IV
אדם קדמון אָדָם קַדְמוֹן
מן הקו נוצרת התצורה הקדמונית: לא איש, אלא סדר — עיגולים ויושר, ראש וגוף ואיברים, ימין ושמאל, כל עשר הספירות אצורות בכוח אחד כולל. אדם קדמון הוא תוכנית של מה שיש. במשך אלפי שנים הייתה זו התוכנית היחידה שניתנה לנו.
02 — כיצד הוא בנוי
עיגולים ויושר, פנים ואחור
שתי הבחנות עושות את רוב עבודת התיאור במקורות, ושתיהן מתוארות בתוך אדם קדמון ולא לפניו.
Igulim and yosher — עיגולים ויושר. העיגולים קונצנטריים ושווים, בלא מעלה ומטה: אור מקיף. היושר הוא עריכה מבנית — ראש, גוף, רגליים, ימין ושמאל. היושר הוא שנותן לתצורה את האנטומיה שלה, ואותה אנטומיה היא שכל תיאור מאוחר של הsefirot כאיברים מתאר.
Panim and achorayim — פנים ואחור. הפנים הם הכוונה הפנימית, הפנים המופנות אל המפגש; האחוריים הם התפקוד החיצוני שאפשר לתתו בלא גילוי פנימי. המאמר ההלכתי־מחשבתי קורא את אדם קדמון בעיקר כסידור האחוריים המאפשר לעולמות להתקיים.
מקור: לרחל אמנו
03 — אחת עשרה התחנות
אדם קדמון, תחנה אחר תחנה
כל תחנה נקראת באוריינטציה הבונה מבנה: בכל אחת גובר צד ההשפעה, ההגדרה וההגבלה שבספירה. כל שם מוביל אל אותה תחנה עצמה בקריאה שנייה, באוריינטציה הבונה יחס.
| Station | Place | Read toward structure |
|---|---|---|
| כתר כֶּתֶר | למעלה מן הראש | הרצון הכללי הפשוט שיהיו עולמות רצון הכללי הפשוט — נטייה פשוטה ומצווה שתהיה בריאה. תענוגו הפנימי נשאר נעלם; המתגלה הוא הדחף לבטא. כתר־אדם הוא הכתר המשליך ריבונות על תחום. |
| חכמה חׇכְמָה | ימין הראש | בזק האפשרות נקודה פשוטה של מושג, ה"הן" הארכיטיפי לצורה, הציור הראשון של אופן היות העולמות. אין הוא שואל עדיין עבור מי, ובאילו נסיבות. הוא זרעם של כל המבנים. |
| בינה בִּינָה | שמאל הראש | פרישת הבזק למערכת בניין עולמות בבינה — מיפוי העיגולים והיושר, מעלה ומטה, סדר על סדר. עניינה הוא לכידות, היגיון פנימי, הרמוניה של כל פרט אפשרי. |
| דעת דַּעַת | מרכז הראש הנעלם | התחייבות מלמעלה למטה כוח החיבור המקבע את תשומת הלב: רצון ושכל בוחרים סדר נתון וקושרים עצמם אליו. הגשר שדרכו אפשרות מופשטת נעשית נטייה מחויבת. |
| חסד חֶסֶד | הזרוע הימנית | התפשטות בלא גבול — הזרוע המשליכה עולם חסד ייבנה: עולמות הנבנים מנתינה נדיבה של קיום, כוח, גילוי. סכנתו, כידוע לחסידות, שאם לא ייבלם אין הוא מתחשב ביכולת המקבל. זו נדיבותה המופשטת של השמש; הזרוע המרימה את הפטיש ונוטעת את הזרע. |
| גבורה גְּבוּרָה | הזרוע השמאלית | הגבול המדוד — כוח כקו חיצוני מידת הגבול: הכוח למנוע ולתחום כדי שעולמות יוכלו לעמוד כל אחד במקומו. מתיחת גבולות, קביעת חוק, ה"לא" המאפשר "כן" מתמשך. קו האדריכל האומר: כאן נגמר הקיר. |
| תפארת תִּפְאֶרֶת | הלב והגוף | הרמוניה דרך שליחות — אש מכוונת ייחוד חסד וגבורה בצורה מאוזנת וסימטרית; אמת כהתאמה מדויקת בין החלקים ובין האידיאל; הדרו של קוסמוס ערוך היטב. הלב הפועם מתוך תכלית ומבקש לכונן אמת. |
| נצח נֶצַח | הרגל הימנית | ניצחון — התעקשות שהתוכנית תתמלא הדחף להתגבר על כל מכשול בכוח הרצון: נצח ישראל לא ישקר. התקדמות ישרה אל יעד מוגדר; האנרגיה החוצבת דרכים ומטביעה חזון בעולם. |
| הוד הוֹד | הרגל השמאלית | הודאה בגבול — מבנה הביצוע ההכרה הענווה בגבולות המאפשרת לאור להתכופף ולהשתקף; ולמעשה, האסטרטגיה, הניסוח והשיטה המדויקת שבהם נעשה דחף בר־קיימא. שתי הרגליים כאן משרתות את ביצוע התוכנית מצד המשפיע. |
| יסוד יְסוֹד | ציר הברית | ברית ההשפעה כוח ההולכה המאסף כל מידה קודמת ומעבירה בקו ישר אל המקבל. השפעה בצורתה המרוכזת והמכוונת ביותר — קרן אור, ברית הנתינה. |
| מלכות מַלְכוּת | הכיסא | מלכות כסמכות וגזרה הכוח שבו הספירות העליונות מיתרגמות לגזרה — אמירת המלך, שיהיו עולמות המקבלים. כתר המושם על המבנה מלמעלה; ראשם של כל העולמות התחתונים כפי שהם עומדים לפני המלך. |
אחת עשרה תחנות נפסעות כאן; המניין הקלאסי מונה עשר. כתר וDa’at הם אותו אור הנמנה בשתי דרכים — כשדעת נמנית, כתר אינו נמנה. שהאתר פוסע בכל אחת עשרה היא בחירה עריכתית, והיא מסומנת ככזו במקורות ונאמנות.
04 — בלבול נפוץ
אדם קדמון אינו אדם הראשון
אדם קדמון הוא תצורה של אור אלוקי הקודמת לארבעת העולמות. אדם הראשון הוא האדם הראשון בגן. הם חולקים שם וצורת תיאור, ואינם מאותו סוג כלל: לאדם קדמון אין ביוגרפיה, יש לו רק מבנה. הבלבול ביניהם הופך טענה מטאפיזית לסיפור על איש, וזו הקריאה המוטעית הנפוצה ביותר של המונח.
אותה הבחנה קיימת בצד הנשי, וכתבי היד שומרים עליה. Chavah Kadmonah היא התצורה הקדמונית; חוה הראשונה היא האישה בעדן. אחד מארבעת המקורות מופנה לכל אחת.
מקור: לרחל אמנולחוה הראשונה
05 — מה הוא משאיר בלא שרטוט
השתיקה
כל מילה במפה זו היא בלשון זכר: ראשו, ידו הימנית, ידו השמאלית, רגליו. ואולם התורה כבר אמרה, על צלם האלוקים עצמו, "זכר ונקבה ברא אותם". והכלל קיים שכל הבחנה למטה מוכרחה שיהיה לה שורש גבוה ומאוחד יותר למעלה. אם אדם שלמטה אינו שלם בלעדיה, כיצד יעמוד אדם שלמעלה לבדו? הכתובים אינם משיבים. שתיקתם היא השאלה.
מקור: לרחל אמנולחוה הראשונה
אדם קדמון הוא מחצית מעגל
Or yashar, האור הישיר, הוא הקו היורד שעמוד זה תיאר עד כה: כתר, חכמה, בינה, ולמטה דרך המידות עד מלכות. מזוות, מכוון, מלמעלה למטה. הוא מגיע למקום הנמוך ביותר — ונעצר. אין במפה הקלאסית דבר המתאר את השיבה.
האור השב הוא המחצית החסרה
אור חוזר הוא אותם אורות בקריאה מן הצד האחר: נאספים בנקודה הנמוכה ביותר ומושבים כלפי מעלה, מקיפים את התצורה במקום לעבור דרכה. כתבי היד הללו קוראים לתצורה השנייה הזו Chavah Kadmonah וטוענים שהיא בת־קדם — השלמה של הארכיטקטורה האדמית, לא תיקון שלה.